רבים רואים בארנק כמובן מאליו, אך למעשה מדובר בפריט שימושי ואופנתי מהמעלה הראשונה אשר הולך ומתפתח יד ביד עם האנושות למן המצאת המטבע במאה ה-6-7 לפנה"ס.

ארנק הינו מכשיר איחסון קטן (בדרך כלל בגודל כיס). באופן כללי הוא מיוצר מבדים, עורות או פוליויניל כלוריד (סוג של פלסטיק) והוא משמש לשמירת כרטיסי אשראי, כסף, רישיונות נהיגה וכמו כן קבלות, תעודות אחרות למיניהן ולעתים אף תמונה קטנה.

כיום ניתן למצוא ארנקים במספר רב של צבעים, צורות ועיצובים של עשרות מעצבים, מחומרים מיוחדים כגון ארנקי עור,
ארנקים מאלומיניום, ארנקים מנרוסטה (מתכת מעובדת), ארנקים מאיזולירבנד ומתכות למיניהם. בשנים האחרונות הפך הארנק לסמל סטטוס ותכשיט לגבר בדיוק כו משקפי השמש, השעון והעט.

הארנקים התפתחו כמעט מיד אחרי הכנסת שטרות הכסף למערב במאה ה-17. עד הופעת השטרות, ארנקים דמו יותר לשקיקים, ששימשו לאחסנת מטבעות. ארנקים מוקדמים היו עשויים בעיקר מעור בקר או סוסים וכללו שקיק קטן שהכיל "כרטיסי ביקור" (אמצעי הזדהות מוקדם, מעין מקביל המאה ה-17 לתעודת הזהות). אצילים נהגו להטיל שקיקי מטבעות כאלה לידי מי שסיפק להם שירות משביע רצון.

הארנק המתקפל המודרני, בעל "חריצי כרטיסים" מרובים, השיג את גודלו התקני בראשית שנות השישים של המאה ה-20 עם המצאת כרטיס האשראי הראשון ב־1951. עיצוב הארנקים נותר ללא שינוי ניכר לאורך רוב סוף המאה ה־20

למרות שהארנק עוצב לנשיאת כסף, הוא משמש יותר ויותר לאיחסון כרטיסים למיניהם, על כן עיצובם הנוכחי של ארנקים שם דגש יותר על מקום לכרטיסים ופחות על מקום לשטרות ומטבעות. בדרך כלל מקובל להחזיק את המטבעות בארנק קטן נפרד, לשם נוחיות. ארנקי גברים מיועדים על פי רוב לנשיאה בכיס ולכן בנויים בגודל ובצורה המותאמים לכך.